ראיונות עם הסופרים

שיחת היום ב"הארץ" / מאת יוסי מלמן . 20 ביולי 2011

מאיר דורון, יחד עם גיסו ג'וזף גלמן, הם מחבריה של ביוגרפיה חדשה על איש העסקים והטייקון ההוליוודי ארנון מילצ'ן, בהוצאת גפן. הספר רב גילויים על מעורבותו בתכנית הגרעין של ישראל. גלמן הוא איש עסקים אמריקאי ששירת בצה"ל. מאיר דורון הוא עיתונאי ישראלי שעבד ב"במחנה נח"ל", ב"העולם הזה" ועוד. מאז שנות השמונים הוא מתגורר ועובד כעיתונאי, סופר ותחקירן בארצות הברית.

מאיר דורון, האם לדעתך הספר שכתבתם על ארנון מילצ'ן יגרום נזק לאינטרסים הביטחוניים של ישראל?

"לדעתנו גילויי הספר רק יחזקו את כוח ההרתעה של ישראל במזרח התיכון".

מדוע החלטתם לכתוב ספר על מילצ'ן?


"חיפשתי סיפור שיהיה בו פוטנציאל לספר רב-מכר. קטעי מידע שפורסמו במשך השנים על מילצ'ן, כמו בכתבה 'דיסקרטי' על בנימין בלומברג שפורסמה 'בהארץ', סיקרנו אותי לחקור את סיפור חייו של מילצ'ן. אני עצמי יליד רחובות, גדלתי בשכנות למשפחתו המורחבת של מילצ'ן. גם סבי וגם סבו נמנו עם מייסדי רחובות. לא ידענו למה אנחנו מכניסים את עצמנו. זה היה מסע מרתק שבמהלכו חשפנו לאט לאט - פה ראיון, שם מסמך, פה תיק מבית משפט - סיפור מופלא ולא ידוע, שכרוכים בו ביון, תכנית האטום הישראלית, טכנולוגיות ביטחוניות מתוחכמות, ביליוני דולרים, אידיאולוגיה, פטריוטיות וקריירה הוליוודית מעוררת השתאות. כמה חודשים עמוק בתוך התחקיר ג'ו ואני הבנו שנכנסנו לשדה מוקשים מלא סודות. התחקיר הוביל אותנו לכל העולם. לדרום אפריקה של שלטון האפרטהייד, ולניסוי אטומי שביצעה שם ישראל סמוך לקוטב הדרומי. לאיראן של ימי השאה, ולפרויקט כמעט בדיוני בשיתוף הסי-אי-איי שבו מילצ'ן היה מעורב. מצאנו את טביעות אצבעותיו בקליפורניה, שם הוקמה חברה בשם 'מילקו' שהשיגה טכנולוגיות, חומרים וציוד לכור הגרעיני בדימונה ולטילי 'יריחו'. נדהמנו לגלות, שלחברה גויסו כמה מטובי מומחי הגרעין בארצות הברית, שעבדו למעשה בשביל ישראל".

מדוע הסכים מילצ'ן לשתף עמכם פעולה?

"רק לאחר שהשלמנו את הספר, ג'ו ואני פנינו למילצ'ן והצענו לו להגיב. הוא הופתע מאוד, אבל גם הוחמא. למרות שחשד וחשש בתחילה, הוא ניאות להיפגש אתנו לכמה פגישות ידידותיות. בפגישות האלו ראיינו אותו, הצלחנו לאשר טענות המופיעות בספר ולתקן כמה עניינים עובדתיים. כמה מהם הוא לא אישר, אבל גם לא הכחיש. הוא אירח אותנו בביתו והסכים להתראיין, אבל אי אפשר לטעון שזוהי ביוגרפיה מאושרת או רשמית שלו. כפי שכתוב בפתיחת הספר, וזהו אחד המשפטים הראשונים שאמר לנו מילצ'ן: הייתי מעדיף שלא ייכתב עליי ספר בכלל; ובוודאי לא בנושאים שבהם התמקדנו בספרנו".

מה לדעתכם הניע אותו לעבוד עבור הביון הישראלי?

"אנחנו מאמינים שמילצ'ן פעל מתוך פטריוטיות ישראלית. אולם היה לזה גם רווח גדול מבחינתו על עסקות שלא בוצעו עבור ממשלת ישראל - למשל באיראן, בדרום אפריקה ובטייוואן, בעסקות אלה שייתכן שמילצ'ן לא היה מגיע אליהן. חברותיו הרוויחו מיליונים רבים".

ומדוע הסכים הנשיא שמעון פרס לדבר אתכם ולאשר לכם את הסודות?

"התרשמנו שהנשיא פרס רואה את עצמו כאב למילצ'ן. ארנון התייתם מאביו בגיל 21 וזמן קצר אחר כך נפגש עם פרס לראשונה. לבן הזקונים שלו מילצ'ן קרא שמעון, על שם פרס. הנשיא אישר את העובדה שהוא הכניס את מילצ'ן לסודות הגדולים ואישר את הסיפור שכתבנו, באופן כללי. הוא היה פתוח ודיבר הכי-פחות עמום מאי פעם על תכנית האטום הישראלית. והוא, אגב, גם סבור שעל פעילותו מילצ'ן ראוי להיות מועמד לפרס ביטחון ישראל. כשהגענו אליו הוא כבר ידע שיש בידינו הוכחות על פעילותו של מילצ'ן בשירות המדינה. היה בידינו גם מספיק חומר שתיעד את שיטות העבודה של הלק"מ, ארגון ביון מחוץ למוסד, שפרס עצמו הקים בהיותו יד-ימינו של דוד בן גוריון ומנכ"ל משרד הביטחון, על מנת לטפל בצורכי תכנית האטום הישראלית. נראה לי שפרס חשב, שאם ממילא אנחנו מוציאים את מילצ'ן ואת הלק"מ מהארון, עדיף שנכתוב עובדות נכונות".

מה לדעתכם הגילוי הכי חשוב בספר?

"מאות על מאות של מיליוני דולרים ששולמו כעמלות-תיווך בעסקות ביטחוניות שהתנהלו בין ישראל לארצות-הברית, הופקדו בחשבונות בנק סודיים שנפתחו בכל רחבי העולם ושימשו למימון מכונת הביון הישראלית בחו"ל. באמצעות חשבונות אלו מומנו מבצעים שבעזרתם השיגה ישראל חומרים, טכנולוגיות וציוד שהפכו אותה למעצמה גרעינית עם הארסנל האטומי החמישי בגודלו בעולם. ראשי ממשלה ושרי ביטחון ואוצר התחלפו, אבל 'שר האוצר' של תקציב הביון הסודי של מדינת ישראל היה אחד - ארנון מילצ'ן. הוא גבה מחברות ביטחוניות אמריקניות עמלות, שהופקדו בחשבונות בנק של חברות שונות שהקים במדינות רבות שבהן פועלות סוכנויות הביון של ישראל".

מה מטרת הספר?

"אין שום אג'נדה מאחורי הספר מלבד לספר סיפור אמיתי מרתק ובלתי-ידוע. ג'ו ואני בוגרי צה"ל, השתתפנו במלחמות, אנחנו פטריוטים ישראלים ועמדותינו הפוליטיות במרכז הקונסנזוס. לא פרצנו למחשבי המוסד, לא הסתננו למרתפי הכור ולא הפרנו שום הסכם סודיות. נכון שישנו בספר תיעוד של תכנית האטום הישראלית, אך אנו מתרכזים בשנות החמישים עד סוף שנות השמונים. על רוב עלילות הביון המסופרות חלה התיישנות, ושיטות פעולה בוודאי השתנו מאז. נכון שלראשונה יש בספר הודאה כמעט בפה-מלא של שמעון פרס, אבי פצצת האטום הישראלית, על הכוח הגרעיני של המדינה, אבל זה כבר לא סוד לאף אחד".