חשיפת מסמכים שהותרו לפירסום ע"י
ה-FBI חושפים את מעורבותו, לכאורה, של ראש הממשלה הנוכחי בפרוייקט הגרעין
הישראלי ומעורבותו בלק"ם - גוף ביון העל הישראלי שפעל במסגרת משרד הביטחון.
גילוי זה מעלה שוב את השאלה כיצד הצליחה ישראל לשים ידה על הרכיבים
האסורים - והתשובה לכך טמונה אולי בין היתר במפיק היהודי-ישראלי ארנון
מילצ'ן
מסמכים שפירסמה הבולשת הפדראלית בארצות הברית מציגים את הקשר בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לתוכנית הגרעין של ישראל. לפי המסמכים שפורסמו, נתניהו היה מעורב בשנות ה-70 בהברחת רכיבים מארצות הברית לתוכנית, ונעזר באיש העסקים והמפיק ארנון מילצ'ן, אשר לפי פירסומים קודמים היה בעבר סוכן במוסד ובאירגון הסודי ביותר ה-"לק"ם". המסמכים שהותרו לפירסום בחלקם ע"י ה-FBI, מתארים את ממצאי החקירה שבוצעה בין השנים 2002-1985 אודות האופן שבו קבוצה של חברות קש חברו למשרד ההגנה האמריקני ובאופן לא חוקי הבריחו ציוד בו נעשה שימוש עבור נשק גרעיני אל מחוץ לארצות הברית.
בנימין נתניהו. קשרים עמוקים בארצות הברית | צילום: www.netanyahu.org.il
המסמכים מסתמכים על חקירת ריצ'ארד קלי סמית', שכיהן כנשיא החברה השותפה לחברת "הלי טריידינג", השלוחה הישראלית של הרשת, בה נתניהו עבד אז, לכאורה, במהלך מבצעי ההברחה, זאת למרות שרשמית לפחות היה נתניהו סוכן של חברת הרהיטים "רים". מתברר מהמסמכים שנתניהו בימי ממשלת רבין הראשונה ואח"כ בממשלת בגין, בהיותו תחת כסות של מנהל מכירות בחברת הרהיטים, נהג להיפגש עם מי שנעצר אחר כך כמבריח טכנולוגיית מרעומים אמריקנית בשם משרד הביטחון.
באותה התקופה, כך לפי הפירסום, היה ראש הממשלה הנוכחי בקשר עם בעל החברה, שהייתה בבעלות מילצ'ן, ואף הכיר לו גורמי צבא בכירים בישראל כמו אריאל שרון, שסיים אז את שירותו הצבאי והחל לפעול בתחום הפוליטי. לפי מסמכי הבולשת, "סמית" ונתניהו נפגשו במסעדות בתל אביב ובביתו של נתניהו ובבתי עסק אחרים. בתגובה לפירסום המסמכים, הכחישו בלשכת ראש הממשלה את הדברים. "ראש הממשלה מעולם לא עבד בחברה המדוברת או אצל מילצ'ן, אותו הכיר באמצע שנות ה-90 - אחרי שנבחר לראשות הממשלה". הקישור של נתניהו לפרשה זו מעלה שוב את הסוגייה של פרוייקט הגרעין הישראלי והאנשים שהיו שותפים לו.
האדם המרכזי ששמו שוב עלה לכותרות הוא מפיק העל והמיליארדר ארנון מילצ'ן. ספר שיצא לאור לפני מספר שנים גולל את סיפורו של המפיק. הספר נקרא "סודי ביותר: חייו של ארנון מילצ'ן - הסוכן חשאי שנהפך לטייקון הוליווד", או בקיצור "סודות", והוא פרי עטם של הסופרים מאיר דורון וג'וזף גלמן. הספר מספר כי מילצ'ן, אשר הפיק בין היתר את הסרטים "אישה יפה", "אהבה וסמים אחרים" ו-"כמו יום ולילה" - פעל לפחות עד אמצע שנות ה-80 בשירות לק"מ (הלשכה לקשרי מדע), גוף הביון הישראלי, אולי החשוב ביותר בתוכנית הגרעין הישראלית, שפעל במסגרת משרד הביטחון והתגלה לאחר התפוצצות פרשת פולארד.
התחקיר בעקבות מילצ'ן הוביל את הסופרים לגילויים מדהימים הקושרים את מילצ'ן לפרוייקטים הסודיים ביותר של ישראל: לדרום אפריקה ולניסוי אטומי שביצעה שם ישראל, לכאורה, לאיראן של ימי השאה, לפולין בימי מהפכת סולידריות, ולדרום קליפורניה שם פעלה חברה שאליה גוייסו טובי מומחי הגרעין בארה"ב ואשר ייעודה היה לספק את הדרוש לכור הגרעיני בדימונה ולפרוייקט טילי "יריחו". בצאת הספר נתניהו אף שיבח את הספר, ואת מילצ'ן עצמו, וצוטט: "ארנון מילצ׳ן הוא אדם רב-פנים, שתשוקתו והתלהבותו ניכרות בכל מה שהוא נוגע בו... חבר נאמן ונדיב ושותף הראוי לאמון לטווח ארוך".
עוד סופר בספר, כי במסגרת תפקידו תיווך מילצ'ן בעסקאות של הממשלה באמצעות חברות קש אשר מימנו את הצרכים המיוחדים של פעילות המודיעין של ישראל מחוץ לגבולותיה. הצרכים המיוחדים שאותם מילא כללו רכישה של רכיבים לבניית הגרעין הישראלי ושימורו. ואולם, עם מעצרו של ריצ'רד קלי סמיית', מהנדס אלקטרוניקה בכיר אשר מכר באופן לא חוקי חלקי נשק גרעיני באמצעות החברות של מילצ'ן, הוא מצא את עסקי הנשק שלו באופן לא צפוי בכותרות, בשעה שהוא בכלל היה עסוק במאבק עם אולפני יוניברסל לגבי עיסוקיו בהוליווד.
סוכנות הביון הפדראלית מפרטת על הקשרים המסועפים | צילום: F.B.I
הספר עקב אחר מילצ'ן מהיכרותו הראשונית עם עסקי הנשק דרך החברה של אביו ועד לגיוסו לתוכנית הגרעין של ישראל על ידי שמעון פרס ומי שעמד בראש לק"מ, בנימין בלומברג. לאחר מלחמת יום הכיפורים החל מילצ'ן לרכוש הן כלי נשק קונוונציונליים ושבבים בשם קרייטרונים, המפקחים על מנגנוני הפעלת נשק גרעיני. מילצ'ן היה מעורב גם בקשרים הביטחוניים הסודיים בין ישראל לדרום אפריקה וסייע בטוויית הקשרים לעריכת הניסויים בטילי "יריחו" על אדמת דרום אפריקה, כל זאת לדברי הספר. מילצ'ן אמר בתגובה כשהציגו לו טענה זו כי פעל למען המדינה. בעיצומן של עסקאות אלה הוא נכנס לתעשיית הסרטים באמצעות היכרותו עם המפיק האמריקאי המנוח אליוט קסטנר, שעימו שיתף פעולה בסרט “The Stick-Up” משנת 1977.
יש לי סיבה להיות מודאג?", שאל מילצ'ן במהלך שיחת הטלפון הראשונה שלו עם כותבי הספר ב-2009. אחד החששות שהועלו בספר, סיפר אחד הכותבים, היה הרושם לפיו הוא הרוויח הרבה כסף מבעיות הביטחון של ישראל. "עשיתי זאת למען המדינה שלי, הכסף לא הגיע אליי", הסביר מילצ'ן. בהמשך הספר התעוררו שאלות נוספות בנוגע לאופן שבו חברות שונות שהוקמו על ידי מילצ'ן סחרו בנשק עבור ישראל ומדינות אחרות. בזמן שעשה זאת, מילצ'ן הפריש כסף לחשבונות שבשימושה של ישראל, מה שאיפשר לראש הממשלה "להוציא לפועל החלטות מחוץ לגבולותיה של ישראל מבלי שיהיו כרוכות בתקציב רשמי, באישור הקבינט ובאינטריגות פוליטיות, או בהדלפות לעיתונות שעלולות לסכן את הפעולות", לפי הספר.
בסופו של דבר, מילצ'ן לא נתן את אישורו לספר. חלק מהמידע בו התבסס על ראיונות עם בכירים כמו הנשיא שמעון פרס, אשר, לפי הספר, הודה בכך שגייס את שירותיו של מילצ'ן כעובד חשאי. הנשיא אף צוטט בספר: "אני הוא שגייסתי אותו, עבור מערכת הביטחון". נראה כי בשנות ה-60, כשפרס היה סגן שר הביטחון, הקשר בין השניים נבנה ונמשך מאוחר יותר בשנות השבעים, כשפרס שימש בתפקיד שר הביטחון. פרס, כך נראה גייס את מילצ'ן לשמש כסוכן רכש של הלק"ם - היחידה שתפקידה היה לרכוש את הציוד והידע הטכנולוגי לפרוייקטים הצבאים של ישראל ובתוכם פרוייקט הגרעין.
פרס עמד על כך בעקשנות שמשרד הביטחון זקוק לסוכנות איסוף משלו, ולאט לאט החל הלק"ם לפעול והקים משרדים בניו-יורק, וושינגטון, בוסטון, ובלוס-אנג'לס - ערים מרכזיות ובולטות בתחום המדעי והטכנולוגי. במרוצת השנים היא הפכה לזרוע הרכש של רוב התעשיות הביטחוניות של ישראל, מהפיתוח הגרעיני ועד המכון הביולוגי בנס ציונה. אף שבמדינות שונות הוצבו "נספחים מדעיים" מטעמה, היה ברור שאלה משמשים שליחים לגיוס סוכנים להשגת מידע חסוי ומתקדם לפרוייקטים הכי סודיים במדינה. הלק"ם פרס רשת של נספחים בארצות הברית, איטליה, בריטניה, גרמניה וצרפת, שנבחרו בקפידה ממאגר של כימאים, פיסיקאים ומהנדסים. רובם הועסקו קודם לכן בוועדה לאנרגיה אטומית או בשלוחות אחרות של המימסד הביטחוני. הם נדרשו להיות "קשובים" לכל התפתחות מדעית או טכנולוגית בעולם הרחב, לרכוש עיתונים, כתבי עת ופרסומים מדעיים אחרים, ולטפח קשרי עבודה וידידות עם מדענים בארצו שבהן הוצבו.
היה או לא היה ניסוי גרעיני ישראלי בדרום אפריקה? | צילום: משרד האנרגיה של ארה"ב
בכתבה שפירסם יוסי מלמן, הסביר עיתונאי המודיעין את עוצמתו של האירגון. הוא כתב כי סוד קיומה של היחידה לא נשמר רק מפני אירגוני ביון זרים, וכי עצם קיומה הוסתר לזמן מה אף משאר הזרועות של קהילת המודיעין בישראל. בכתבה אמר ראש המוסד לשעבר, איסר הראל, חודשים אחדים לפני מותו: "הלק"ם הוקם מאחורי גבי וללא ידיעתי". גם מאיר עמית, מחליפו של הראל בראשות המוסד, לא היה שותף סוד לפעילות הלק"ם וטען כי "גוף זה הפך להיות מוסד מספר שתיים ועסק באיסוף מודיעיני במקום לעסוק בעניינים שהם היו בייעודו". בראש היחידה עמד מאז היווסדה במחצית השנייה של שנות החמישים קצין הביטחון של משרד הביטחון, בנימין בלומברג, ואחריותו כללה את התעשייה הצבאית והתעשייה האווירית, את מפעלי רפא"ל, את הכור הגרעיני בדימונה, את הכור הגרעיני "הקטן" בנחל שורק ואת המכון הביולוגי בנס ציונה.
מתפקיד זה התפתח ונגזר התואר מלמ"ב - הממונה על הביטחון במערכת הביטחון. הנספחים המדעיים היו כפופים לבלומברג ודיווחיהם המוצפנים נחתו על שולחנו, ללא שעברו דרך משרד החוץ. אנשי הלק"ם דאגו לתדרך אותם לפני הנסיעה ולתשאל אותם בשובם. במיקרים מסויימים הם גם שימשו אנשי קשר אל אוניברסיטאות ומוסדות מדע ואל מדענים מישראל שהשתלמו בהם. המדענים הישראלים, שיצאו לשנת שבתון או לעבודת מחקר, התבקשו לעשות "טובות" ללק"ם ומעטים סירבו: הקהילה המדעית בישראל הייתה קשורה תמיד בעבותות למימסד ותלוייה בו.
בלומברג פוטר ב-1978 בידי שר הביטחון, עזר וייצמן, בעקבות המהפך הפוליטי ועליית הליכוד לשלטון. וייצמן טען כי הלק"ם מעורב בהעברות כספים לא חוקיות לגורמים שונים, שבהם גם מפלגת העבודה. בלומברג, לפי מקורות זרים, הכניס את מילצ'ן בסודות העבודה הביטחונית, לימד את המפיק ההוליוודי להקים חברות קש ולפתוח חשבונות בנק סודיים. המוצרים, שאותם הצליחו "לרכוש" בלק"ם הועברו לגרמניה או לצרפת ומשם לישראל. גם בספר "קריטיקל מאס" כותבים וויליאם בורוז ורוברט ווינדראם שבלומברג היה מעורב במסחר הער בציוד ביטחוני שניהלה ישראל בארצות הברית, שבראשו עמד מילצ'ן. ההיכרות הקרובה עם פרס הובילה לשיתוף פעולה עם בלומברג; פרס ביקש ממילצ'ן להיפגש עם בלומברג והמליץ עליו בחום, וכך נכנס מילצ'ן למעורבות עמוקה בתוך הפרוייקט הסודי ביותר של ישראל. בלומברג היה מקורב לראשי הקהילה היהודית בדרום אפריקה, למיליונרים אירופיים וכמובן לראשי מערכת הביטחון ולפוליטיקאים ישראלים, שרבים מהם כינו אותו גאון, וראו בו אדם כל יכול שמסוגל להשיג כל דבר בכל מקום בעולם. בסיכומו של דבר, מה שנראה כגילוי מרעיש, עשוי להתגלות כקצה הקרחון באחת מהפרשיות המסווגות ביותר במדינה. מעורבותו של ראש הממשלה, לכאורה כמובן, מוסיפה הילה ומסתורין לאירגון החשאי כל-כך, שמתברר עם הזמן כאירגון המודיעין החשוב ביותר שהיה מדינת ישראל. יחד עם זאת, חשיפת קשריו של מילצ'ן לפרוייקט הגרעין איננה חדשה: עזרתם של יהודים לגרעין הישראלי זכתה כבר למספר פירסומים, ונדמה שזרועה הארוכה של ישראל תמשיך לייצר סיפורים גם בעתיד
מסמכים שפירסמה הבולשת הפדראלית בארצות הברית מציגים את הקשר בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לתוכנית הגרעין של ישראל. לפי המסמכים שפורסמו, נתניהו היה מעורב בשנות ה-70 בהברחת רכיבים מארצות הברית לתוכנית, ונעזר באיש העסקים והמפיק ארנון מילצ'ן, אשר לפי פירסומים קודמים היה בעבר סוכן במוסד ובאירגון הסודי ביותר ה-"לק"ם". המסמכים שהותרו לפירסום בחלקם ע"י ה-FBI, מתארים את ממצאי החקירה שבוצעה בין השנים 2002-1985 אודות האופן שבו קבוצה של חברות קש חברו למשרד ההגנה האמריקני ובאופן לא חוקי הבריחו ציוד בו נעשה שימוש עבור נשק גרעיני אל מחוץ לארצות הברית.
בנימין נתניהו. קשרים עמוקים בארצות הברית | צילום: www.netanyahu.org.il
המסמכים מסתמכים על חקירת ריצ'ארד קלי סמית', שכיהן כנשיא החברה השותפה לחברת "הלי טריידינג", השלוחה הישראלית של הרשת, בה נתניהו עבד אז, לכאורה, במהלך מבצעי ההברחה, זאת למרות שרשמית לפחות היה נתניהו סוכן של חברת הרהיטים "רים". מתברר מהמסמכים שנתניהו בימי ממשלת רבין הראשונה ואח"כ בממשלת בגין, בהיותו תחת כסות של מנהל מכירות בחברת הרהיטים, נהג להיפגש עם מי שנעצר אחר כך כמבריח טכנולוגיית מרעומים אמריקנית בשם משרד הביטחון.
באותה התקופה, כך לפי הפירסום, היה ראש הממשלה הנוכחי בקשר עם בעל החברה, שהייתה בבעלות מילצ'ן, ואף הכיר לו גורמי צבא בכירים בישראל כמו אריאל שרון, שסיים אז את שירותו הצבאי והחל לפעול בתחום הפוליטי. לפי מסמכי הבולשת, "סמית" ונתניהו נפגשו במסעדות בתל אביב ובביתו של נתניהו ובבתי עסק אחרים. בתגובה לפירסום המסמכים, הכחישו בלשכת ראש הממשלה את הדברים. "ראש הממשלה מעולם לא עבד בחברה המדוברת או אצל מילצ'ן, אותו הכיר באמצע שנות ה-90 - אחרי שנבחר לראשות הממשלה". הקישור של נתניהו לפרשה זו מעלה שוב את הסוגייה של פרוייקט הגרעין הישראלי והאנשים שהיו שותפים לו.
האדם המרכזי ששמו שוב עלה לכותרות הוא מפיק העל והמיליארדר ארנון מילצ'ן. ספר שיצא לאור לפני מספר שנים גולל את סיפורו של המפיק. הספר נקרא "סודי ביותר: חייו של ארנון מילצ'ן - הסוכן חשאי שנהפך לטייקון הוליווד", או בקיצור "סודות", והוא פרי עטם של הסופרים מאיר דורון וג'וזף גלמן. הספר מספר כי מילצ'ן, אשר הפיק בין היתר את הסרטים "אישה יפה", "אהבה וסמים אחרים" ו-"כמו יום ולילה" - פעל לפחות עד אמצע שנות ה-80 בשירות לק"מ (הלשכה לקשרי מדע), גוף הביון הישראלי, אולי החשוב ביותר בתוכנית הגרעין הישראלית, שפעל במסגרת משרד הביטחון והתגלה לאחר התפוצצות פרשת פולארד.
התחקיר בעקבות מילצ'ן הוביל את הסופרים לגילויים מדהימים הקושרים את מילצ'ן לפרוייקטים הסודיים ביותר של ישראל: לדרום אפריקה ולניסוי אטומי שביצעה שם ישראל, לכאורה, לאיראן של ימי השאה, לפולין בימי מהפכת סולידריות, ולדרום קליפורניה שם פעלה חברה שאליה גוייסו טובי מומחי הגרעין בארה"ב ואשר ייעודה היה לספק את הדרוש לכור הגרעיני בדימונה ולפרוייקט טילי "יריחו". בצאת הספר נתניהו אף שיבח את הספר, ואת מילצ'ן עצמו, וצוטט: "ארנון מילצ׳ן הוא אדם רב-פנים, שתשוקתו והתלהבותו ניכרות בכל מה שהוא נוגע בו... חבר נאמן ונדיב ושותף הראוי לאמון לטווח ארוך".
עוד סופר בספר, כי במסגרת תפקידו תיווך מילצ'ן בעסקאות של הממשלה באמצעות חברות קש אשר מימנו את הצרכים המיוחדים של פעילות המודיעין של ישראל מחוץ לגבולותיה. הצרכים המיוחדים שאותם מילא כללו רכישה של רכיבים לבניית הגרעין הישראלי ושימורו. ואולם, עם מעצרו של ריצ'רד קלי סמיית', מהנדס אלקטרוניקה בכיר אשר מכר באופן לא חוקי חלקי נשק גרעיני באמצעות החברות של מילצ'ן, הוא מצא את עסקי הנשק שלו באופן לא צפוי בכותרות, בשעה שהוא בכלל היה עסוק במאבק עם אולפני יוניברסל לגבי עיסוקיו בהוליווד.
סוכנות הביון הפדראלית מפרטת על הקשרים המסועפים | צילום: F.B.I
הספר עקב אחר מילצ'ן מהיכרותו הראשונית עם עסקי הנשק דרך החברה של אביו ועד לגיוסו לתוכנית הגרעין של ישראל על ידי שמעון פרס ומי שעמד בראש לק"מ, בנימין בלומברג. לאחר מלחמת יום הכיפורים החל מילצ'ן לרכוש הן כלי נשק קונוונציונליים ושבבים בשם קרייטרונים, המפקחים על מנגנוני הפעלת נשק גרעיני. מילצ'ן היה מעורב גם בקשרים הביטחוניים הסודיים בין ישראל לדרום אפריקה וסייע בטוויית הקשרים לעריכת הניסויים בטילי "יריחו" על אדמת דרום אפריקה, כל זאת לדברי הספר. מילצ'ן אמר בתגובה כשהציגו לו טענה זו כי פעל למען המדינה. בעיצומן של עסקאות אלה הוא נכנס לתעשיית הסרטים באמצעות היכרותו עם המפיק האמריקאי המנוח אליוט קסטנר, שעימו שיתף פעולה בסרט “The Stick-Up” משנת 1977.
יש לי סיבה להיות מודאג?", שאל מילצ'ן במהלך שיחת הטלפון הראשונה שלו עם כותבי הספר ב-2009. אחד החששות שהועלו בספר, סיפר אחד הכותבים, היה הרושם לפיו הוא הרוויח הרבה כסף מבעיות הביטחון של ישראל. "עשיתי זאת למען המדינה שלי, הכסף לא הגיע אליי", הסביר מילצ'ן. בהמשך הספר התעוררו שאלות נוספות בנוגע לאופן שבו חברות שונות שהוקמו על ידי מילצ'ן סחרו בנשק עבור ישראל ומדינות אחרות. בזמן שעשה זאת, מילצ'ן הפריש כסף לחשבונות שבשימושה של ישראל, מה שאיפשר לראש הממשלה "להוציא לפועל החלטות מחוץ לגבולותיה של ישראל מבלי שיהיו כרוכות בתקציב רשמי, באישור הקבינט ובאינטריגות פוליטיות, או בהדלפות לעיתונות שעלולות לסכן את הפעולות", לפי הספר.
בסופו של דבר, מילצ'ן לא נתן את אישורו לספר. חלק מהמידע בו התבסס על ראיונות עם בכירים כמו הנשיא שמעון פרס, אשר, לפי הספר, הודה בכך שגייס את שירותיו של מילצ'ן כעובד חשאי. הנשיא אף צוטט בספר: "אני הוא שגייסתי אותו, עבור מערכת הביטחון". נראה כי בשנות ה-60, כשפרס היה סגן שר הביטחון, הקשר בין השניים נבנה ונמשך מאוחר יותר בשנות השבעים, כשפרס שימש בתפקיד שר הביטחון. פרס, כך נראה גייס את מילצ'ן לשמש כסוכן רכש של הלק"ם - היחידה שתפקידה היה לרכוש את הציוד והידע הטכנולוגי לפרוייקטים הצבאים של ישראל ובתוכם פרוייקט הגרעין.
פרס עמד על כך בעקשנות שמשרד הביטחון זקוק לסוכנות איסוף משלו, ולאט לאט החל הלק"ם לפעול והקים משרדים בניו-יורק, וושינגטון, בוסטון, ובלוס-אנג'לס - ערים מרכזיות ובולטות בתחום המדעי והטכנולוגי. במרוצת השנים היא הפכה לזרוע הרכש של רוב התעשיות הביטחוניות של ישראל, מהפיתוח הגרעיני ועד המכון הביולוגי בנס ציונה. אף שבמדינות שונות הוצבו "נספחים מדעיים" מטעמה, היה ברור שאלה משמשים שליחים לגיוס סוכנים להשגת מידע חסוי ומתקדם לפרוייקטים הכי סודיים במדינה. הלק"ם פרס רשת של נספחים בארצות הברית, איטליה, בריטניה, גרמניה וצרפת, שנבחרו בקפידה ממאגר של כימאים, פיסיקאים ומהנדסים. רובם הועסקו קודם לכן בוועדה לאנרגיה אטומית או בשלוחות אחרות של המימסד הביטחוני. הם נדרשו להיות "קשובים" לכל התפתחות מדעית או טכנולוגית בעולם הרחב, לרכוש עיתונים, כתבי עת ופרסומים מדעיים אחרים, ולטפח קשרי עבודה וידידות עם מדענים בארצו שבהן הוצבו.
היה או לא היה ניסוי גרעיני ישראלי בדרום אפריקה? | צילום: משרד האנרגיה של ארה"ב
בכתבה שפירסם יוסי מלמן, הסביר עיתונאי המודיעין את עוצמתו של האירגון. הוא כתב כי סוד קיומה של היחידה לא נשמר רק מפני אירגוני ביון זרים, וכי עצם קיומה הוסתר לזמן מה אף משאר הזרועות של קהילת המודיעין בישראל. בכתבה אמר ראש המוסד לשעבר, איסר הראל, חודשים אחדים לפני מותו: "הלק"ם הוקם מאחורי גבי וללא ידיעתי". גם מאיר עמית, מחליפו של הראל בראשות המוסד, לא היה שותף סוד לפעילות הלק"ם וטען כי "גוף זה הפך להיות מוסד מספר שתיים ועסק באיסוף מודיעיני במקום לעסוק בעניינים שהם היו בייעודו". בראש היחידה עמד מאז היווסדה במחצית השנייה של שנות החמישים קצין הביטחון של משרד הביטחון, בנימין בלומברג, ואחריותו כללה את התעשייה הצבאית והתעשייה האווירית, את מפעלי רפא"ל, את הכור הגרעיני בדימונה, את הכור הגרעיני "הקטן" בנחל שורק ואת המכון הביולוגי בנס ציונה.
מתפקיד זה התפתח ונגזר התואר מלמ"ב - הממונה על הביטחון במערכת הביטחון. הנספחים המדעיים היו כפופים לבלומברג ודיווחיהם המוצפנים נחתו על שולחנו, ללא שעברו דרך משרד החוץ. אנשי הלק"ם דאגו לתדרך אותם לפני הנסיעה ולתשאל אותם בשובם. במיקרים מסויימים הם גם שימשו אנשי קשר אל אוניברסיטאות ומוסדות מדע ואל מדענים מישראל שהשתלמו בהם. המדענים הישראלים, שיצאו לשנת שבתון או לעבודת מחקר, התבקשו לעשות "טובות" ללק"ם ומעטים סירבו: הקהילה המדעית בישראל הייתה קשורה תמיד בעבותות למימסד ותלוייה בו.
בלומברג פוטר ב-1978 בידי שר הביטחון, עזר וייצמן, בעקבות המהפך הפוליטי ועליית הליכוד לשלטון. וייצמן טען כי הלק"ם מעורב בהעברות כספים לא חוקיות לגורמים שונים, שבהם גם מפלגת העבודה. בלומברג, לפי מקורות זרים, הכניס את מילצ'ן בסודות העבודה הביטחונית, לימד את המפיק ההוליוודי להקים חברות קש ולפתוח חשבונות בנק סודיים. המוצרים, שאותם הצליחו "לרכוש" בלק"ם הועברו לגרמניה או לצרפת ומשם לישראל. גם בספר "קריטיקל מאס" כותבים וויליאם בורוז ורוברט ווינדראם שבלומברג היה מעורב במסחר הער בציוד ביטחוני שניהלה ישראל בארצות הברית, שבראשו עמד מילצ'ן. ההיכרות הקרובה עם פרס הובילה לשיתוף פעולה עם בלומברג; פרס ביקש ממילצ'ן להיפגש עם בלומברג והמליץ עליו בחום, וכך נכנס מילצ'ן למעורבות עמוקה בתוך הפרוייקט הסודי ביותר של ישראל. בלומברג היה מקורב לראשי הקהילה היהודית בדרום אפריקה, למיליונרים אירופיים וכמובן לראשי מערכת הביטחון ולפוליטיקאים ישראלים, שרבים מהם כינו אותו גאון, וראו בו אדם כל יכול שמסוגל להשיג כל דבר בכל מקום בעולם. בסיכומו של דבר, מה שנראה כגילוי מרעיש, עשוי להתגלות כקצה הקרחון באחת מהפרשיות המסווגות ביותר במדינה. מעורבותו של ראש הממשלה, לכאורה כמובן, מוסיפה הילה ומסתורין לאירגון החשאי כל-כך, שמתברר עם הזמן כאירגון המודיעין החשוב ביותר שהיה מדינת ישראל. יחד עם זאת, חשיפת קשריו של מילצ'ן לפרוייקט הגרעין איננה חדשה: עזרתם של יהודים לגרעין הישראלי זכתה כבר למספר פירסומים, ונדמה שזרועה הארוכה של ישראל תמשיך לייצר סיפורים גם בעתיד
